אנשים ללא בית ללא מקום הם אנשים ללא זמן ללא קול וללא ייצוג. אנשים ללא בית הם פליטים גם אם הם גרים עדיין בארצם. פליטים נמצאים לא רק במרחב פיזי אחר אלא גם במרחב תודעה אחר...
ד"ר שני בר און ממן ותהילה שרעבי התחילו במלאכה חשובה מעין כמוהה מעקב ובחינה של מצב הפליטים אחרי ה7/10. פיזור האוכלוסיה בישראל השתנה תוך מספר ימים בודדים ואוכלוסיות שלמות הועמסו על גבן של קהילות אחרות ורשויות מטפלות שניסו בכוחן הדל לסייע ככל שיכלו. כמו במלאכת אוריגמי התקפלו גבולותיה של מדינת ישראל פנימה וכמאה אלף איש או שהוברחו מביתם או שבחרו לגלות מרצון ומפחד ממתקפת האויב.
אבל מאז ועד לרגע זה לא נעשה כמעט דבר ברמה הלאומית. לא ננקטה יוזמה לטיפול כולל ותכלול של האירוע. אוכלוסיה מבוגרת לא מטופלת, ילדים ונוער ללא טיפול מתאים ומן הסתם גם הוריהם ללא יחס לעתידם התעסוקתי והמשפחתי.
ואמנם הפרק הזה עשוי להיתפס כאירוע פוליטי אך אני מבקש לטעון לחשיבות של המרחב של הבית. לצורך של אנשים שיהיה מי שידאג להם. שתהיה סביבה תומכת. כי כל אחד לעצמו לא יוכל לעבוד.
זה לא פןדקאסט פוליט למרות שיש לו משמעויות פוליטיות זו שיחה על מה קורה לאנשים שביום אחד מאבדים את הבית שלהם את המקום שלהם ומה נדרש כדי שחייהם התקינים יוכלו לשוב למסלולם. מה נשלל מאדם ללא מקום ללא הקשר?